מיהו יהודי חילוני

לא להפקיר את הגיור

הרפורמים והקונסרבטיבים מבינים, שמי שאינו קובע מיהו יהודי, הוא למעשה יהודי סוג ב'. החילונים צריכים להקים בתי דין לגיור

רות בשדה בעז, Julius Schnorr von Carolsfeld, 1828, wikipediaרות בשדה בעז, ציור: wikipedia, Julius Schnorr von Carolsfeld, 1828

האם אדם שאיננו מאמין באלוהים, איננו שומר שבת, איננו שולח את ילדיו לבתי ספר דתיים ואיננו מניח תפילין, יכול להיות יהודי טוב? ודאי. אפילו יהודי מצוין. סביר להניח שרוב מנהיגיה הבולטים של המדינה היהודית ענו להגדרה הזאת. האם אדם כזה יכול להפוך ליהודי? לא מבחינתם של בתי הדין הרבניים, שבידיהם מסרה המדינה את מפתחות הכניסה לעם היהודי.

במאמר שפורסם ב"הארץ" כותב שחר אילן כי המדיניות של הרבנות קובעת, שרק מי שמתכוון לשמור מצוות (או מי שמתחזה לשומר מצוות) יוכל להתגייר. הכלל הזה יוצר אפליה סקטורלית ברורה: מי שמוכן להיות אורתודוקסי כמו הרבנים המגיירים, להתנהג כמוהם ולהצטרף למחנה שלהם יכול להיות יהודי. מי שנראה כמו חילוני, מתנהג כמו חילוני ומתכוון להיות חילוני, יישאר גוי.

לא במקרה הפכה שאלת "מיהו יהודי" לאחד ממאבקי הדת הקשים, הממושכים והעקרוניים ביותר בתולדות מדינת ישראל. יותר משהמאבק הזה עוסק בשאלה מיהו יהודי או מי יכול להיות יהודי, הוא עוסק בשאלה מי קובע מיהו יהודי ומחלק אשרות כניסה לעם היהודי. הרפורמים והקונסרבטיבים, שמנהלים את המאבק, השכילו להבין שמי שאינו קובע מיהו יהודי, הוא בעצם יהודי סוג ב'. החילונים, שכבר הקימו בתי מדרש ופיתחו טקסי חתונה ואבלות, עדיין לא הבינו שהם חייבים להקים גם בתי דין לגיור.

הצורך הזה מחריף מאוד בשל הכישלון המוחלט של הממסד הרבני בהתמודדות עם אתגר הגיור שהציבה העלייה מחבר המדינות. 300 אלף עולים לא יהודים הגיעו לארץ ב-15 השנים האחרונות. סביר להניח שרובם היו מוכנים להתגייר כשהגיעו. חלקם עדיין מוכנים. אבל הרבנות גיירה רק אלפים ספורים. העולים, שהם ברובם חילונים גמורים, הם חלק בלתי נפרד

כשהחילונים מאפשרים לרבנים לשלוט בגיור הם כביכול מודים שהם יודעים יותר טוב מהם מיהו יהודי. זהו מצב בלתי סביר

מהחברה היהודית. הגיע הזמן שהרוב החילוני יאפשר להם להצטרף גם לעם היהודי, ולעשות זאת בדרך שלו.

יהיה זה יומרני לנסות ולקבוע במסגרת מאמר קצר מה יכלול תהליך הגיור החילוני ואילו תנאים יוצבו. אבל אפשר להציע כמה נקודות. המצב היום הוא שכ-90% מהמתגיירים (הלא אתיופים) בבתי הדין הרבניים הם נשים. זאת, הן בשל העובדה שמבחינת האורתודוקסים הן שקובעות את דת הילדים והן בשל חובת המילה המוטלת על גברים. למרות זאת, אין לנשים כל ייצוג בבתי הדין לגיור. בבתי הדין החילוניים צריך להיות להן ייצוג רחב.

התנאי העיקרי לגיור החילוני יהיה הוכחת רצון אמיתי וכן להצטרף לעם היהודי. יובאו בחשבון: עלייה לישראל, שירות בצה"ל, תרומה למדינה היהודית, שליטה בעברית והשתלבות בחברה, בקהילה ובתרבות היהודית. הטענה המקובלת נגד רשימת הקריטריונים הזאת היא שמדובר במאפיינים של ישראליות ולא של יהודיות. זה לא מדויק. מדובר במאפיינים של ישראליות יהודית. את השליטה בתרבות היהודית (והציונית) ירכשו הגרים בקורס ממושך.

ראשי הזרם האורתודוקסי טוענים שהשליטה שלהם בגיור חיונית לאחדות העם. הטענה הזאת כבר מזמן לא רלוונטית. החרדים אינם מוכנים שילדיהם יתחתנו עם ילדי החילונים, ואילו החילונים מקבלים לתוכם ברצון את ילדי העולים הלא יהודים. כשהחילונים מאפשרים לרבנים לשלוט בגיור הם כביכול מודים שהם באמת יודעים יותר טוב מהם מיהו יהודי. זהו מצב בלתי סביר, בייחוד מבחינת החילונים הלא מעטים שמשוכנעים שהיהדות שלהם, ולא הקיצוניות החרדית והחרד"לית, היא ההמשך האמיתי, הנכון, המעודכן והרלוונטי של היהדות. אם החילונים הם ההמשך האמיתי של רצף הקיום היהודי, יש להם אחריות כלפי המתדפקים על שערי עמם. אסור להם להפקיר את הגיור.

למאמר ב"הארץ"



איך תוכל לפעול?